חַלָּה עַל הַכֹּל תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. תְּרוּמָה לַי֨י זֶה שֵׁם הַמְּיוּחָד. מְנַיִין שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיְּשַׁייֵר מִקְצָת תַּלמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִית וְלֹא כָל רֵאשִׁית.
Pnei Moshe (non traduit)
חלה על הכל. אהא דקתני האומר כל גורני תרומה וכו' קאי. שצריך שיפריש מקצת ויאמר זו חלה על הכל וכן בתרומה זו תרומה על הכל אבל לא שיעשה כל הגורן תרומה וכל העיסה חלה:
מנין שלא עשה כלום וכו'. כדפרישית במתניתין:
הדרן עלך חמשה דברים
עֶשֶׂר מִצְוֹת אָדָם עוֹשֶׂה עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל פְּרוּסָה מִשּׁוּם לֹא תַחֲרוֹשׁ. בַּל תִּזְרַע בַּל תַּחְסוֹם. לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה. תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְחַלָּה. רִבִּי יִצְחָק כַּידוּ אָתֵי מֵיסַב לְיָדוֹי הוּא פָשַׁט עֲשֵׂרְתֵּי אֶצְבְּעָתֵיהּ וְאָמַר הֲרֵי קִיּיַּמְתִּי עֶשֶׂר מִצְווֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
עשר מצות וכו' עד שלא יאכל פרוסת לחם. כדקחשיב ואזיל משום לא תחרוש בשור וחמור ומשום בל תזרע כלאים ומשום בל תחסום שור בדישו לקט וכו':
בידו. כלו' כשבא לאכול מניח ידיו על הפרוסה כדמפרש ואזיל:
אתי מיסב. לאכול וכו' לרמז שקיים כל העשר מצות עד שיאכל ממנה:
הלכה: רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חַלָּה חוּלִין הוּא הָיִיתִי אוֹמֵר מוּתָּר לְגַלְגֵּל בָּהֶן. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחוֹמֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' חלה חולין הוא הייתי אומר מותר לגלגל בהן. כלומר דמפרש מאי קמ''ל הא כתיב בה תרימו תרומה וא''כ דינה כתרומה והלכך קאמר לפי שהיא ניטלת מן החולין והייתי אומר שא''צ להפרישה מיד משתגלגל העיסה אלא מותר לגלגל בה עוד עיסה אחרת ואח''כ יפריש מהן החלה לפום כן צריך מימר החלה והתרומה חייבין עליהן מיתה וחומש כדי להחמיר עליו שמיד שנתחייבה העיסה בחלה והיינו משתגלגל צריך הוא להפרישה:
משנה: הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחוֹמֶשׁ וָאֲסוּרָה לְזָרִים וְהֵן נִכְסֵי כֹהֵן וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִים וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ וְאֵינָן נִיטָּלִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא אֶלָּא מִן הַמּוּקָּף וּמִן הַדָּבָר הַגָּמוּר. הָאוֹמֵר כָּל גּוֹרְנִי 9b תְרוּמָה וְכָל עִיסָּתִי חַלָּה לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁייְשַׁייֵר מִקְצָת.
Pnei Moshe (non traduit)
ומן הדבר הגמור. ממה שנגמר מלאכתו כדתנן בפ''ק דתרומות:
מתני' החלה והתרומה וכו'. דחלה תרומה קרייה רחמנא תרימו מה ובתרומה כתיב בה מיתה להאוכל במזיד ומתו בו כי יחללוהו וחומש להאוכלה בשוגג:
ואסורים לזרים. אם אין בהן אלא פחות מכשיעור דמיתה ליכא ואיסורא מיהת איכא:
והן נכסי כהן. שיכול למכרן וליקח בהן מה שהוא רוצה:
ועולין באחד ומאה. אם נתערבו במאה של חולין כדתנינן בפ''ד דתרומות:
וטעונין רחיצת ידים. אפילו ליגע בהן דסתם ידים פוסלות את התרומה וכן לחלה. רגלים הכתוב כאן בספרים ט''ס הוא:
והערב שמש. להטובל מטומאתו שאינו אוכל עד שיעריב שמשו כדכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ודרשינן להא בפרק הערל דבתרומה הכתוב מדבר וכן לחלה:
ואינן ניטלין לכתחלה מן הטהור על הטמא. דשמא אתי לתרום שלא מן המוקף:
אלא מן המוקף. כלומר ואינן ניטלין אלא מן המוקף וסמוך לו:
עד שישייר מקצת. כדמפרש בגמרא דכתיב בחלה מראשית ולא כל ראשית ובתרומה כתיב ראשית דגנך שצריך שיהיו שיריה ניכרים כשתורם הראשית:
הלכה: פֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ כול'. כְּתִיב אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. שָׁמָּה אַתֶּם חַייָבִין. אֵין אַתֶּם חַייָבִין חוּץ לָאָרֶץ. תַּנֵּי זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אֲבָל דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה פֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ רִבִּי לִיעֶזֶר פּוֹטֵר וְרִבִּי עֲקִיבָה מְחַייֵב. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לֶחֶם הָאָרֶץ. לֹא לֶחֶם חוּץ לָאָרֶץ. מָה טַעֲמָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. שָׁמָּה אַתֶּם חַייָבִין בֵּין בְּפֵירוֹת הָאָרֶץ בֵּין בְּפֵירוֹת חוּץ לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כתיב אל הארץ וכו'. הכי דריש לה בספרי פ' שלח לך מכאן אתה אומר פירות ח''ל שנכנסו בארץ חייבין בחלה ובמעשר:
תני זו דברי ר''מ. במתני' דשנה פלוגתייהו דר''א ור''ע בפירות שיצאו מא''י לח''ל אבל דברי רבי יהודה לא כך הם אלא דשנה פלוגתייהו ארישא ואיפכא דר''א לקולא וכך שנה ר' יהודה בספרי שם דר' יהודה אומר אפי' פירות ח''ל שנכנסו לארץ ר''א פוטר שנא' והיה באכלכם מלחם הארץ ולא מלחם ח''ל אפי' נכנסו לארץ:
מ''ט דר''ע וכו'. דדריש שמה ומה מקיים ר''א טעמיה דר''ע הא כתיב שמה דמשמע דשמה לעולם אתם חייבין וקאמר דר''א לא משמע ליה למידרש משמה אלא מדכתיב אל הארץ אשר אני מביא אתכם כתב נמי שמה ולא לדרשה אתיא:
משנה: 10a פֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ חַייָבִין בְּחַלָּה. יָֽצְאוּ מִכָּאן לְשָׁם רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב וְרִבִּי עֲקִיבָה פּוֹטֵר. עָפָר חוּצָה לָאָרֶץ הַבָּא בִסְפִינָה לָאָרֶץ חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת וּבִשְׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. עִיסָּה שֶׁנִּילוֹשָׁה בְּמֵי פֵירוֹת חַייֶבֶת בְּחַלָּה וְנֶאֱכֶלֶת בְּיָדַיִם מְסוֹאֲבוֹת. הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְכַסּוֹת עַצְמָהּ אֲבָל לֹא הָאִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה. כדיליף בגמ' דכתיב אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה ודרשינן שמה אתם חייבין בין על פירות הארץ בין על פירות ח''ל:
יצאו מכאן לשם. מא''י לח''ל ר''א מחייב בחלה דדריש והיה באכלכם מלחם הארץ בכל מקום שאתם אוכלים מלחם הארץ בין בארץ ובין בח''ל ור''ע פוטר דדריש שמה שאין אתם חייבין אלא שמה אבל לא בח''ל ואפי' הוא מלחם הארץ והלכה כרבי עקיבא:
מתני' עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ. וזרע באותו עפר שבתוך הספינה וצמחו הרי הוא כמו שצמחו בעפר הארץ וחייב במעשרות ושביעית:
א''ר יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת. שאין המים עמוקים והיא מגששת בקרקע א''י דאז נחשב העפר שבתוכה כעפר הארץ וכן הלכה דקי''ל כל אימתי ובד''א דר' יהודה אינו אלא לפרש דברי חכמים:
עיסה שנילושה במי פירות. וקי''ל דאין מי פירות מכשירין לקבל טומאה לפיכך אף על פי שחייבת היא בחלה נאכלת בידים מסואבות לפי שלא הוכשרה לטומאה ואין ידים מסואבות פוסלין לאותה חלה:
מתני' האשה יושבת וקוצה חלתה. מפרשת החלה ומברכת אע''פ שהיא ערומה מפני שכשהיא יושבת לא נראית ערותה ואע''ג דהעגבות נראות אמרו בגמרא הכא דאין בהן משום ערוה לענין ברכה אבל בבבלי פ''ג דברכות מוקי להמתניתין כגון שכל פניה שלמטה טוחות בקרקע ואינם בולטות:
מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה. כגון שהוא טמא ואין לו מקוה לטהר עצמו או את כליו:
יעשנה קבין. כלומר מוטב שיעשה עיסתו קב קב שלא תבוא לידי שיעור חיוב חלה ואל יעשנה בטומאה מפני שצריך להזהר לכתחלה שיפריש חלה טהורה ודוקא שאין בינו לבין המים אלא ד' מילין או פחות דבכה''ג הטריחו חכמים אותו לחזר אחר הטהרה אבל אם היה יתר על ד' מילין לא הטריחוהו חכמים ויעשה בטומאה ויפריש חלה טמאה והכי אמר בגמרא:
ר''ע אומר. דלעולם עדיף טפי שיעשנה בטומאה משיעשנה קב קב שאין בהן חלק כלל בשם חלה אבל טומאה קורא עליה שם חלה כשם שהוא קורא לטהורה אלא שזו חלה טמאה וזו חלה טהורה ואין הלכה כר''ע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source